אחד התענוגות הכי גדולים שיש הוא פשוט האזנה למוזיקה. קשה להסביר מדוע בדיוק זה מסב אושר, עונג ותחושה טובה, אבל העובדה היא שמוזיקה קיימת כצורת תרבות בכל העולם ולאורך כל הדורות.
דרך המוזיקה אנחנו מביעים רגשות שונים, מציינים אירועים ואפילו מתקשרים עם אנשים שלא דוברים את שפתנו. סגנונות מוזיקה שונים קשורים לתקופות שונות בהיסטוריה ולקבוצות שונות בחברה. בואו נעבור על כמה מסגנונות המוזיקה, הז'אנרים המוזיקליים הפופולריים, ונלמד יותר על כל אחד ואחד מהם.
מוזיקה קלאסית
כאשר מדברים היום על מוזיקה 'קלאסית' מדברים על צורת המוזיקה שהשתרשה בתרבות המערבית שמקורה בתרבות אירופאית ולפני כן בתרבות הרומאית והיוונית. התרבות המערבית נפוצה כמובן בכל העולם – לאמריקה הצפונית, לאוסטרליה ולעוד מקומות רבים. מדובר במוזיקה שמקורותיה בעיקר במוזיקה כנסייתית או תזמורות שונות באירועים בחצרות אצילים ומלכים. המוזיקה כוללת כלים מגוונים מכל הסוגים: כלי מיתר – כינור, פסנתר או קונטרבאס למשל, כלי נשיפה – חצוצרה או קלרינט למשל, כלי הקשה כגול מצלתיים ועוד. במסגרת המוזיקה הקלאסית נכללת גם תרבות השירה האופראית. ההרמוניות והמקצבים במוזיקה הקלאסית הם מורכבים והיצירות ארוכות ובנויות מפרקים פרקים.
בלוז
מקורות הבלוז הם במוזיקה שהייתה נהוגה אצל כהי העור בדרום ארה"ב החל מהמחצית השנייה של המאה התשע עשרה. המוזיקה שואבת את מקורותיה ממוזיקה מקצבית אפריקאית ומהשפעות מערביות שונות. הבלוז מאופיין בחזרה והדגשה של מוטיבים מילוליים או אחרים. הבלוז ניתן לביצוע על ידי זמר/נגן יחיד או על ידי להקה. הכלי הפופולרי הוא הגיטרה החשמלית והמקצבים הם בדרך כלל על משקל ארבע רבעים.
רוק
מקורות הרוק הם למעשה בבלוז עצמו. הרוק לקח את המקצב על בסיס ארבעה רבעים ובנה מעין נוסחה שמתבססת על שירים. בכל שיר שכזה יש בית ופזמון שחוזרים על עצמם. כל חזרה היא חזקה יותר מקודמתה הן בקצב והן בהדגשת הנגינה והשירה. הרוק עצמו התפתח מאד בשנות השישים, השבעים וגם לאחר מכן. הוא שילב סגנונות מוזיקליים שונים אל תוכו שהצמיחו את מה שקרוי 'רוק פרוגרסיבי' – זהו סגנון רוק המשלב מוטיבים של מוזיקה עממית, מוזיקה קלאסית, מוזיקה אלקטרונית, ג'אז או סגנונות אחרים. הוא איננו שומר עוד על התבנית המקובלת של בית – פזמון אלא מתחיל להיראות מבחינת המבנה כבר יותר כמו מוזיקה קלאסית.
ג'אז
הג'ז גם הוא מקורו בדרום ארה"ב, בניו אורלינס של שלהי המאה התשע עשרה. המוזיקה הגיע לפריחה בשנות ה20 של המאה העשרים ולמעשה היא לא דעכה מאז. הג'ז משלב כלי נגינה שונים – חצוצרה, גיטרה, תופים ועוד רבים אחרים, לעיתים גם עם שירה ויוצר מבנים שלא נסמכים על מלודיות פשוטות או מקצבים ברורים. אחד המאפיינים הכי בולטים בג'אז הוא הקטעים הארוכים של אימפרוביזציה – כלומר, קטעי נגינה שתוכנם ואפילו אורכם המדויק נקבע ללא תכנון מוקדם ברגע הנגינה. בקטעים אלו נהוג לעיתים קרובות לשלב בין נגנים שונים שיוצרים מעין 'דו שיח' מוזיקלי על הבמה.